משחקי מחשב

אם כך, יצאת להתערות בחברה וכמה מחבריך משחקים במשחקי מחשב. בשלב כלשהו, אתה תופס את הבקר לידיך ומשחק למשך זמן מה. ייתכן כי אתה הולך כברת דרך ארוכה הבייתה לאחר מכן, מהרהר בנושא, ממש כמו שבזמן השינה אנו מנסים להבין באופן הגיוני את מהלך יומנוּ. בנקודה זו, מספר אמיתות לגבי משחקי מחשב נהיות ברורות.

ראשית, הם הכלי המושלם של החברה המתועשת מפני שכמו העבודות שלנו, המשחקים שמים את הדגש על שינון מטלות וגישות "יצירתיות" של כוח גס שבמהותן הן ואריאציות של מהלכים מותרים ידועים. כאשר אתה מגיע לשלב חדש, אתה מנסה גרסאות של אותה האסטרטגיה אשר עבדה בשלבים קודמים, או מנסה גרסאות חדשות של הטקטיקות הנשענות על התפקידים שממלאים כפתורי אמצעיי הבקרה. לדוגמה, אם כפתור אחד הוא "קפוץ", אתה לבסוף מנסה איזשהוא פיתרון מבוסס קפיצה לכל בעיה, אפילו אם ישנם גם כפתורים עבור "תירה" ו - "בצע צרכיך".

המשחקים האלה הם מוסריים למדי בחוקיהם, באופן שבו הם יוצרים תרחישים בהם מיושמים שיפוטים אבסולוטיים. החבר'ה בקבוצה שלך לעולם לא הופכים להיות רעים, והחבר'ה בקבוצה האחרת לעולם לא מתגלים כסופרים או אמנים או רופאים גאונים, שאתה שחטת בשחר ימיהם. הם רובוטים אנונימיים, ואתה הורג או נהרג בהתאם לתפקיד שהם ממלאים. זה די ריאליסטי, חוץ מכך שתפקידים אלה הם כה מקובעים עד כי נדמה כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו מנהל כל משחק.

משחקי מחשב כמו כן מנגחים לתוך שכלך את הרעיון של יקום סופי היכן שיש רק מספר מסוים של דברים שניתן לעשות, וחוץ מהם אין שום אסטרטגיה אפקטיבית. משחקי מלחמה הם עולם של מלחמה נצחית, ללא שום פתרון. משחקי ספורט מראים רק את העולם של הספורט. הכל באותם העולמות משרת את התחום המדובר, ובכן זה לעיתים כמו להתקיים באוסף קלפים של התמחויות מבודדות שנראות יותר כתפקודים מאשר משחק.

המשתמש מְעוֹדָד לחבר למכונה את שכלו או את שכלה עבור תגובה מיידית למבחר גירויים, מה שמוביל לסינדרום ה -"כאשר בידייך פטיש, כולם סביבך הם מסמרים"; כל דבר אשר מגיח אל תוך קו האש חייב להיות מופצץ ממנו לפני שמחשבתך אפילו הושלמה או שאתה נמצא בסכנה. מצב זה כופה על המוח סט מינימלי של חוקים להבנת העולם, עד לנקודה שבה השחקן רואה את המציאות כתת - מערכת של האפשרויות המוגדרות על ידי המשחק.

מה שהופך עולמות מוזרים אלה לכה מושכים הוא אותו הדבר ההופך את האינטרנט לממכר, ודת או פוליטיקה כה מושכים: אם החיים מתחלקים בין בינה (אבסטרקטי) וגוף (מוחשי), זה הוא עולם (עולם הפנטזיה) בו הראשון מווסת באופן מוחלט את השני. אתה יכול לנצח במלחמת עולם תוך עשר דקות, או להוביל את הקבוצה המעודפת עליך לגמר הסופרבול. ישנה תחושה של -- ובכן, הישג קרוב לוודאי אינה המילה - אלא יותר תחושה של "השמת דבר על כנו" והגדרת הזהות העצמית שלך במה שהיית עושה (אילו היה זה אמיתי). זו היא הסיבה מדוע המשחקים הטובים ביותר הם לפעמים אלה אשר לא מתאמצים יותר מידי להיות ריאליסטיים באופן מלא. זו היא לוחמה סימלית.

מחשבה מטרידה אחת אשר התבהרה למשתמש זה הייתה: "אם אני אשקיע אפילו שעה אחת כל יום במשחק זה, אני אשחק טוב כמו האחרים המשחקים בו". באופן מעורר בחילה, זה הוא אינו כישור מיוחד הדורש מומחיות, חוץ מאולי עבור אותם מנצחי טוּרְנִירי משחקי מחשב באשר הם; משחקי מחשב מתוכננים כך שהאדם הממוצע יוכל להשתפר בהם דרך תרגול רפטטיבי. הקדש את שעותיך למשחקים אלה, עם הזמן מוחך יחובר למֶכָנִיזְם שלהם, ובמהרה תהיה טוב למדי בהם. זה מדהים לחזות בשחקן ההופך מטירון למומחה במהלך מספר שבועות, עד אשר אתה תופש את כמות הזמן שהוקדשה לכך.

משחקי מחשב בזאת דומים מאוד לסחר, מפני שכמו בעולם הממוחשב, כך גם בעולם הכסף שום דבר אינו מסובך קוֹנְסֶפְּטוּאָלִית, אך הכל בו מתגמל את כמות השעות המושקעות בו, בדרך כלל (כמו במשחקי מחשב) בעודך יושב כערימת מרשמים או מסמכים, אל מול מכונה בוהקת או השקול לה. הוא מתגמל את הזמן שאנו מבזבזים הרחק מן המציאות ואת הנכונות להקדיש את חייך למשימה שעלולה להיות במלואה בידיונית. הוא לא מתגמל שום הרהור מוסרי עמוק בנושא של מהו נכון; הוא מתגמל רק את ההשתתפות במשחק.

ההיבט המדאיג של השתתפות במשחק הוא, שבעוד שהמשחק אינו אמיתי, השפעותיו אמיתיות למדי בעולמנו אנו. זוהי דרך להתערות בחברה, או להפיג את השיעמום; זו היא "פעילות" עבור אנשים מודרניים המהווה נושא לשיחה בעבודה או בחדר כושר או באתר הצילומים של סרטי פֶ'טִישׁ פורנוגרפיים. ממש כמו העבודות שלנו, זה משהו שהמצאנו על מנת למלא חיים שאנו מפחדים שעלולים להיות ריקים (זאת מבלי להתחשב במציאות התוכן הנמצא בחיי אדם, אשר סביר להניח שונה בין פרטים). ואכן, כמו מה שקורה כאשר משחקים במשחק מחשב, כך גם תוך כדי עבודה עד מאוחר בצפייה בערב הממהר לרדת על פני יום נפלא, אתה עלול להרגיש כי החמצת דבר מה.

29 באוגוסט, 2007